מאה ימים של שקיפות

במשך מאה ימים - שהתחילו או יתחילו בעוד כמה חודשים - נבדוק עם מי נפגשים חברי הכנסת מחוץ למשכן ואת מי הם באמת משרתים.מה המטרה?אנחנו רוצים שסרבני השקיפות יזיעו ויחשבו פעמיים לפני שישרתו אינטרסים צרים.בגדול, אנחנו רוצים להכפיף את נבחרי הציבור לסטנדרטים אחרים וחדשים של שקיפות ציבורית. בקטן, אנחנו רוצים לדעת עם מי הם נפגשים, ומדוע הם מבריזים מהמליאה.
מה נעשה עם הכסף?בזכות התמיכה המוערכת שלך נוכל לבצע תחקיר-המוני לטובת הציבור. אנשי המקצוע יוציאו לאור את הלו"ז של חברי כנסת ללא קשר לזהותם המפלגתית, האישית, דתם או השיוך שלהם לקבוצה כזו או אחרת, לרבות ערבים ויהודים, חילונים וחרדים. הדבר היחיד המשותף למי שיזכה לטיפול הצמוד הוא היותו חובב עלטה
קשה להעסיק 120 תחקירנים. לכן נתמקד בחברי כנסת שהם מסתייגי שקיפות בולטים. זהותם תישמר בסוד וכך כולם ייאלצו להתנהל תחת האפשרות שהם במעקב (כמו בפנאופטיקון). את המידע הציבורי שנשיג - נפרסם.
זה חוקי?אנשי המקצוע יבצעו את מעקביהם אך ורק במסגרת החוק. כבר איתרנו למשל חוקר כשר למהדרין עם רישיון של משרד המשפטים (שבעצמו עבד עבור הרשויות). הוא ינקוט אך ורק בשיטות חוקיות של איסוף מידע – ללא האזנות סתר, ללא טריקים או שטיקים. חוקי לחלוטין, עם הקפדה על קוצו של יו"ד. לא נעקוב אחריהם מבוקר עד ערב, לא נחפש מאהבים. אפילו בכנסת הודו שהמיזם חוקי.
החוקר יוכל לתעד את ממצאיו, כמו פגישות עם לוביסטים וגורמים אחרים והשתתפות בשמחות של חברי מרכז, בהתאם לכל דין.
לא נערוך מעקבים ליליים, לא נבקר בפאבים או בשום דבר דומה. עדיף להחמיץ תיעוד רלוונטי מאשר להיכנס לתחום אפור. למה? כי חייהם הפרטיים לא מעניינים אותנו. כי מטרת העל של היוזמה היא לא ציד מכשפות. מטרת העל היא לאותת לכנסת שאנחנו רוצים שקיפות. אנו שואפים למשכן שקורץ רק לאנשים ישרים שלא חוששים ממנה.
חשוב להדגיש כי הפרויקט נהנה מליווי משפטי צמוד. וגם:1. שקיפות היא כלי, לא מטרה. כלי שמסייע לנבחרי הציבור (כן, לנבחרי הציבור) לשרת את הציבור הרחב.2. יש ח״כים נהדרים. היוזמה גם (ובתקווה רק) תחשוף ממצאים שיעידו על פרלמנטאריות נקיית כפיים.3. שוב, חייהם הפרטיים של חברי הכנסת הם מחוץ לתחום.4. אני עובד בהתנדבות.
זה נשמע חטטני!חברי הכנסת והשרים הם לא אנשים רגילים. הם נהנים מגישה למשאב היקר מכולם – המדיניות. מדי יום הם מעצבים את המדינה באלפי שברירי החלטות. למרות זאת אנו לא מבקשים מהם כמעט דבר, ואף מאפשרים להם להעביר החלטות במחשכים.
יש בנמצא ח״כים נהדרים עם חוט שדרה. אך הם צריכים להיות הרוב ושקיפות היא דרך המלך לכנסת חזקה. שקיפות תמזער את הסיכוי לזליגת אינטרסים צרים להליכי קבלת ההחלטות דרך חשיפת מארגי האינטרסים לאור השמש. זכותנו לדעת עם מי הם נפגשים, מה הם מבטיחים, מדוע הם מבריזים מהמליאה (שאיננה חותמת גומי) ואיפה הם מושקעים.השקיפות עשויה להרחיב את הפריים המצומצם בו אנו רואים היום את פעולותיהם.
איננו מבקשים להפוך את חייהם של אישי הציבור לתוכנית ריאלטי. אנחנו כן מבקשים לחשוף את המעטפת של עיסוקם הציבורי שבעטיו אנו משלמים להם את שכרם.
ועדיין תחקיר ממוקד שכזה אינו מוגזם?זה לא שהנושא לא הגיע לשולחנם. טרם הבחירות לכנסת ה-19 הבטיחו המועמדים להגביר את השקיפות. אולם לאחר השבעתם התנערו מכך במהירות. דוגמאות אחרונות- מעבר לבחירות לנשיאות: נבחרינו גנזו רפורמה לחשיפת תיקי המניות, סיכלו שוב ושוב חוקים לשקיפות הצבעות השרים, וחיסלו הצעה לפרסום הצהרות ההון.
פואד בן אליעזר ונפתלי בנט הודו בשימוש בחוקרים פרטיים (בנט אף נקנס על כך). אך הם הותירו במגירה חוק להסדרה מורחבת של פעילות הלוביסטים והשקפת ניירות העמדה שהם מקבלים מהם. במהלך בוטה חנק ח"כ דוד רותם הצעה לשקיפות תקציבי החטיבה להתיישבות.ושלא נדבר על קק"ל.
בחו"ל טוב יותר?בארצות הברית, למשל, ניתן לראות את תיקי ההשקעה המלאים של נבחרי הציבור בפילוחים מרהיבים, או פירוט של כל מי שמבקר את אובמה בבית הלבן. בארץ רק לאחר הדלפות נדע שראש הממשלה -מקבל ההחלטות מספר 1- נפגש במעונו לארוחה אינטימית עם יצחק תשובה בימים בו גוזרים את דיני מסיו, או ששר התיירות מתנייד בלילה לבית של האישה שמשרדו העביר לה מיליון שקלים מכספי הציבור.
הנבחרים כאמור מסרבים לפתוח את הדלתות והחלונות, וכשמעט זולג החוצה (כמו במירוץ לנשיאות או במשפט הולילנד) מסתבר שיש לכך סיבה נוראית. מה שאנחנו כן רואים, זה איפה חלק מחברי הכנסת עובדים אחרי שהם מסיימים את הקדנציה הציבורית - אצל טייקונים ולוביסטים.